דלקת מפרקים
דלקות מפרקים יכולות לבוא לידי ביטוי בשני אופנים: דלקת מפרקים היקפית ודלקת מפרקי שלד צירי.

דלקת מפרקים היקפית
אנו מבדילים בין שני סוגים של דלקת מפרקים היקפית:
1.    peripheral arthropathy type I -
דלקת מפרקי גפיים נושאי משקל

כ-6% מחולי קרוהן (לרוב עם מחלה של המעי הגס) וכ-4% מחולי הקוליטיס הכיבית, סובלים מדלקת מפרקי גפיים נושאי משקל – ירך, ברך או קרסול - הנקראת peripheral arthropathy type I. לרוב, הדלקת מערבת מפרק בודד לפרק זמן קצוב (עד מספר שבועות), ונוטה לנדוד ממפרק למפרק בעת התלקחות מחלת מעי (ולכן נקראת גם migratory arthritis). 

בדומה לאדמנת קשרית, מדובר בסמן של התלקחות דלקת המעי. לעיתים דלקת מפרק מקדימה תסמיני דלקת מעי במספר ימים ואף שבועות - הופעתה, בדומה להופעת אדמנת קשרית, מחייבת הגברת הטיפול לדלקת המעי. 

עוצמת הדלקת קשורה קשר ישיר לזו של דלקת ברקמת המעי; דלקת המפרק תחלוף מעצמה כאשר המעי יחזור להפוגה.
לכן, הטיפול מכוון בעיקר לדלקת מעי ולא לדלקת מפרק, לעיתים בתוספת תרופות לשיכוך כאבים.
בהקשר זה חשוב לציין כי בחולי מחלת מעי דלקתיות מומלץ להימנע משימוש במשככי כאבים מסוג NSAIDS ("נוגדי דלקת לא סטרואידאלים”).
תרופות אלו יעזרו אמנם בשיכוך כאבי המפרקים, אך עלולות להחמיר את דלקת המעי, ולכן אינן רצויות.
היסטורית, תרופות מקבוצת 5-ASA עם סולפה (בחולים ללא אלרגיה לסולפה וללא פגם בפעילות אנזים G6PD) נחשב לטיפול יעיל ונוח בבעיות מפרקים הנלוות לדלקת מעי.
זאת במיוחד בקרב חולים עם מחלה המערבת את המעי הגס, שכן התרופה יעילה גם לדלקת המעי עצמה (בדרך זו ניתן להשיג "שתי ציפורים במכה אחת"). 

ממה יש להבדיל דלקת מפרק ירך
טיפול בסטרואידים במינון גבוה עלול לגרום, בנוסף לשלל תופעות לוואי אחרות, לכיווץ כלי דם המזינים מפרקי ירכיים, לעיתים עד כדי נמק רקמות המפרק (avascular osteonecrosis).
מדובר בתופעה נדירה, ועם זאת הופעת כאב ירך בחולה המטופל בסטרואידים מחייבת בירור (לרוב MRI של המפרק). הטיפול כולל הפסקת סטרואידים (החלפתם בתרופה אחרת) וטיפול בפיזיותרפיה.

2.    peripheral arthropathy type II - דלקת מפרקי כפות הידיים
תופעה שונה ונדירה יותר היא דלקת המערבת מפרקי כפות הידיים.
בשונה מדלקת נודדת של מפרק בודד נושא משקל, דלקת מפרקי כפות הידיים נוטה לערב בו זמנית במפרקים מרובים ומופיעה במקביל ("סימטרית”) ב-2 גפיים, נמשכת זמן רב (חודשים) ועלולה להתרחש גם בחולה שנמצא בהפוגה מבחינת מחלת המעי.
כ-4% מחולי הקרוה'ן וכ-3% מחולי הקוליטיס הכיבית מדווחים על התופעה.
כאן, לא מדובר בחלק מהתקף דלקתי במעי, אלא בתופעה דלקתית עם התנהגות עצמאית.
הטיפול כולל משככי כאבים (פאראצטמול ולא NSAIDS!) ולעיתים סטרואידים במינון נמוך.

<ממה יש להבדיל דלקת סימטרית של מפרקי כפות הידיים:
לעיתים, טיפול בתרופות לדלקת מעי גורם לכאבים במפרקים קטנים, ובכלל זה מפרקי כפות הידיים:
תופעת לוואי של תיופורינים: מדובר בתופעה אלרגית נדירה יחסית, המופיעה בקרב כ-5% מהמטופלים בתיופורינים בימים ושבועות הראשונים של הטיפול, לרוב בשילוב עם חום ותפרחת עורית. ככל תופעה אלרגית, הופעת דלקת מפרקי כפות הידיים מחייבת הפסקת הטיפול בתרופה.
הורדה מהירה של מינון סטרואידים: כאב שרירים וכאב מפרקי כפות הידיים מדווח לעתים על ידי מטופלים בסטרואידים תוך כדי הורדת מינון התרופה, לרוב כאשר מגיעים למינונים נמוכים של התרופה. הכאב חולף אם מגבירים מעט את מינון התרופה. לאחר שהכאב חולף, ניתן להמשיך ולהוריד את מינון הסטרואידים - בהדרגה ובאיטיות רבה יותר.

תופעות לוואי של תרופות anti-TNF (תופעת serum sickness):
בחלק מהמטופלים בתרופות anti-TNF נוצרים נוגדנים כנגד התרופה שנוטים לקשור ולנטרל את התרופה.
לעיתים, הצמד של הנוגדן עם התרופה שוקע ברקמות מפרקים קטנים וגורם לכאבים ואף לדלקת של המפרקים.
התופעה - שנקראת serum sickness - נצפית בקרב של כ-2% ממטופלים בתרופות anti-TNF, לרוב שבוע-שבועיים לאחר מתן התרופה. היא אינה מסוכנת, אינה בהכרח מחייבת הפסקת הטיפול, יכולה לחלוף מעצמה בהמשך הטיפול, ולרוב מצריכה טיפול במשככי כאבים בלבד (פאראצטמול) ולעיתים בסטרואידים במינון נמוך.

דלקת מפרקי שלד צירי (שלד אקסיאלי
דלקת זו מופיעה בקרב כ-1% ממטופלי IBD ויכולה לפגוע באתרים הבאים:

1. מפרקי העָצֶה וְהַכֶּסֶל (sacroiliac joints), המחברים בין עמוד השדרה התחתון לבין עצמות האגן. דלקת זו נקראת sacroilitis.

2. רצועות וגידים המחזקים את חוליות עמוד השדרה התחתון. מעורבות זו נקראת דלקת חוליות מקשחת (ankylosing spondylitis). 

שתי התופעות מוכרות בתור מחלות עצמאיות אך הן מופיעות בשכיחות יתרה בקרב חולי IBD.
פעילות של דלקת מפרקי שלד צירי אינה תלויה בפעילות מחלת המעי - הדלקת יכולה להופיע גם בחולים בהם מחלת המעי נמצאת בהפוגה.
חלק ניכר מהחולים נושאים גן HLA B27, ה"אחראי לטעות" שבגינה המערכת החיסונית תוקפת את מפרקי עמוד השדרה. בנוסף, קיים קשר הדוק בין עישון לבין הופעת דלקת חוליות מקשחת.

דלקת מפרקי שלד צירי באה לידי ביטוי בכאבי גב תחתון, ובמקרה של דלקת חוליות מקשחת - גם בהתקשחות הדרגתית של עמוד השדרה. מדובר בכאבים בעלי אופי ייחודי - בשונה מכאבי גב של עומס יתר (כדוגמת פריצת דיסק) - כאב של דלקת מפרקי שלד צירי הינו עמום ולא חד, מתחזק במיוחד לאחר מנוחה ממושכת ("כאבים וקשיחות בוקר לאחר מנוחת לילה”) ושוכך בהדרגה דווקא לאחר פעילות גופנית. ממצאים בבדיקה גופנית כגון רגישות מעל מפרקי העָצֶה וְהַכֶּסֶל ומגבלה בתנועת עמוד שדרה תחתון – הקושי להתכופף קדימה (מבחן schober) - מחזקים את החשד. האבחנה נעשית ע"י בדיקות הדמיה. MRI של עמוד השדרה מסוגל להדגים דלקת עוד בטרם נוצר נזק ממשי למפרקים ולחוליות.

CT של עמוד השדרה מדגים הרס של מפרק העָצֶה וְהַכֶּסֶל (התכייבות שולי המפרק והיצרות של חלל המפרק), ושקיעת סידן ברצועות החוליות עד כדי התגרמותן (ankylosis).

הטיפול, מעבר לפיזיותרפיה, כולל תרופות אנטי דלקתיות חזקות, שהיעילות ביניהן הן תרופות anti-TNF.

גם כאן, במידה ומדובר בחולה IBD, מומלץ להימנע משימוש במשככי כאבים מסוג NSAIDS.
שימוש זהיר, מושכל ומבוקר בקנאביס רפואי (מריחואנה) יכול להפחית משמעותית את הכאב ולעיתים אף להעלימו לחלוטין.

אבחנה מבדלת לדלקת מפרקי שלד צירי:
גם כאן, הופעת כאב ירך בחולה המטופל בסטרואידים מחייבת בירור (MRI) בשאלה של avascular osteonecrosis.