מחלת מעיים – מטרד מיני או מיני מטרד?
מחלות מעיים, ביניהן מחלות מעי דלקתיות, שכיחות בקרב האוכלוסייה, ולעיתים משפיעות באופן משמעותי על איכות חייהם של החולים במישורים שונים. אחד המישורים הללו הוא המיניות – נושא שהחולים אינם ששים לחשוף אותו ולדון בו מטעמי בושה ומבוכה. נכון, זה לא ממש נעים, אבל התעלמות או הסתרה לא יפתרו את הבעיה. אז בואו נדבר על זה... 

לעיתים קרובות, מחלות במעיים מלוות בתסמינים כמו כאבים בבטן ובפי הטבעת, נפיחות בבטן וגזים, יציאות לא סדירות ושלשולים. תסמינים אלו עלולים, מטבע הדברים, לגרום למבוכה ולהפריע מאוד לפעילות המינית. כך למשל, אנשים רבים חשים נבוכים להפסיק פעילות מינית בגלל שעליהם לרוץ לשירותים. כמו כן, זה ודאי לא נעים כאשר בזמן פעילות שאמורה להיות סקסית וחופשית, הבטן שלך מקרקרת או משמיעה קולות משונים. גם הכאבים השונים שחשים והחשש מגזים עלולים להפריע לרצף ולהתמסרות בעת הפעילות המינית.

לצד הפרעות ישירות אלה, קיימת גם הפרעה עקיפה למיניות. מכיוון שמחלות מעיים נוטות לשבש את אורח החיים, הסובלים מהן עלולים לחוש לפעמים עייפות וחולשה, ואף להיות נתונים ללחצים רבים (למשל, בגלל ימי עבודה רבים שהם מפסידים או בגלל הכאב שהם חשים). כמו כן, המטרד של הקולות, הריחות והכאב, עלול להביא לירידה בדימוי הגוף, ולגרום לאדם להרגיש לא מושך ולא סקסי בעליל. רבים מחולי המעיים מדווחים על תחושות של עצב ודיכאון.

כל זה נכון, אבל כל זה נתון גם להתמודדות ולשיפור. לא כל כך מהר מוותרים על מין... 

והעיקר, לא לוותר כלל!
הבסיס להתמודדות עם כל הקשיים שתוארו לעיל היא לפני הכול ומעל לכול דרך תקשורת זוגית טובה. לא פעם, החשש מתגובת בן/בת הזוג מוביל להתנהגויות שמגבירות את החרדה, ואלו בתורן מעצימות את התסמינים. לפיכך, חשוב מאוד לספר לבני הזוג על המחלה בפתיחות, ולהציג בפניהם מידע שיפחית את הפחד וחוסר הוודאות הנלווים אליה. חשוב מאוד לשתף את בני הזוג בתסמינים שעלולים להופיע, ובחשש שלכם מהופעתם. כך תוכלו לבחון את העמדה שלו או שלה ביחס לתסמינים אלו, ויחד תוכלו להחליט על דרכי ההתמודדות המתאימות לכם. שיתוף כזה עשוי להפחית את החרדה בצורה משמעותית. תקשורת זוגית טובה מאפשרת לעיתים אפילו להתבדח יחד (כן, כן) על התסמינים השונים, ולהפוך את ההתמודדות לפחות טעונה והרבה יותר חופשיה.

איך זה קורה הלכה למעשה?
לדוגמה, אם נמצאים במהלך מגע מיני או אינטימי, שעלול להיקטע על ידי ריצה לשירותים, צריך להחליט מראש כיצד להמשיך מבלי לוותר על הפעילות לחלוטין. קטיעה פתאומית של המגע עלולה בהחלט לגרום לחוויה לא נעימה לשני בני הזוג, ולעיתים אף לעורר תחושות מבוכה, כעס ועלבון. אם מקדימים תרופה למכה – היא תהיה הרבה פחות כואבת, אם בכלל. חשוב ללמוד להסתכל על קטיעת האקט המיני כאתגר משותף ולא כדחייה של הצד השני. למשל, אפשר להחליט שלאחר שהמגע מופרע, תוכלו לחזור לשכב יחד ופשוט ללטף זה את זה בכל הגוף. אם יחזור החשק - מה טוב, ואם כבר לא תהיו ב"מצב רוח" לסקס, עדיין תוכלו להתענג על הביחד הגופני והנפשי. 

כמו כן, יש לזכור כי לכל מחלה יש תקופות של התפרצות (התלקחות) ושל הפוגה (רמיסיה). בתקופות בהן המחלה מתפרצת, צריך לקבל באומץ את האפשרות שבמהלך ההתקפים ייתכן שלא תתאפשר פעילות מינית מלאה, ולהחליט יחד מה עושים במקומה. למשל, אפשר להחליט על ליטוף הידיים, על שכיבה יחד במיטה או ניהול שיחה מלב אל לב תוך הסתכלות בעיניים – אתם מוזמנים להיות יצירתיים. בתקופות הפוגה חשוב להתעורר, לזכור להחזיר את הפעילות המינית לסדרה ולא לתת להפסקה הכפויה להמשיך גם כאשר מרגישים טוב. אם העניין 'כבד' עליכם, אפשר לקחת כמה ימים ולחזור לפעילות בהדרגה: לקבוע 'דייטים' כשבתחילה 'מגששים' מעל הבגדים, אחר כך נוגעים בעירום ורק בסוף מתחילים לחזור לפעילות מינית. ללא ספק, כל זוג ימצא את הדרך והקצב המתאימים לו.

מתמודדים – וזה עובד!
בשורה התחתונה בל נשכח שמיניות אינה מסתכמת רק בחדירה. לפיכך, גם אם התסמינים או הכאב מפריעים לקיום יחסי מין מלאים, ניתן למצוא דרכים שונות ומגוונות לקיים אינטימיות, לענג ולהתענג. הרעיון הוא להתמודד, והחוכמה היא לעשות מהלימון לימונדה. אתם עשויים לגלות שבמקום להיות מקור למצוקה, המחלה יכולה להוות הזדמנות לחזק את הקשר המיני עם בני זוגכם.