עובדות בסיסיות על אוסטאופורוזיס  
אוסטאופורוזיס היא מחלת שלד מערכתית, המאופיינת בירידה בחוזק העצם ובסיכון מוגבר לשברים. מקור המילה מיוונית, ומשמעותו "עצם מחוררת" ("אוסטאו" - עצם, "פורוזיס" - מחוררת). 
חוזק העצם נובע משילוב של צפיפות העצם ואיכות העצם. איכות העצם מושפעת מצפיפות המינרלים שבה, מעובי קוריות  (שבכה גרמית תלת-ממדית של מוטות ולוחות) העצם ומקצב שחלוף העצם. ירידה בצפיפות המינרלים בעצם אשר גורמת לאוסטאופורוזיס, נפוצה יותר בחולי מחלות מעי דלקתיות (IBD). שכיחות המחלה בקרב חולים אלו מוערכת בכ-42%-14%.  
צפיפות העצם נמדדת באמצעות בדיקה הדמיה מיוחדת הנקראת DXA, בה מודדים את צפיפות המינרלים בעצם הירך ובחוליות המותניות. ירידה של יותר מ-2.5 סטיית תקן מהנורמה מהווה אבחנה לאוסטאופורוזיס. 
למרות שהירידה בצפיפות העצם לכשעצמה אינה גורמת לסימפטומים, הרי שהיא חושפת את החולה לשברים שעלולים להיווצר כתוצאה מהחבלה הקלה ביותר. השברים העיקריים הנגרמים בירך, בעמוד השדרה, בכתף ובשורש כף היד גורמים לתחלואה משמעותית, ועלולים אף לסכן חיים. אבחון מוקדם וטיפול באוסטאופורוזיס מורידים את הסיכון לשברים. אי לכך, ישנה חשיבות מרובה להכרת גורמי הסיכון ולטיפול מוקדם ככל האפשר. 

 

גורמי סיכון כלליים לאוסטאופורוזיס ושברים
גורמי הסיכון הכלליים מתחלקים ל-2 קבוצות: 
1.    קבוצת הגורמים שאינם ניתנים לשינוי - גיל מבוגר, נשים, נטייה משפחתית תורשתית לשברים.  
2.    קבוצת הגורמים הניתנים למניעה - חוסר ותת ספיגה של סידן ו/או ויטמין D, מסת גוף BMI)) נמוכה, מוביליות נמוכה, ושימוש בתרופות אשר מעכבות יצירת עצם חדשה ו/או גורמות לפירוק עצם מוגבר. גם שימוש מוגבר באלכוהול ועישון זוהו  כתורמים לסיכון לשברים.  

 

גורמי סיכון ייחודיים לסובלים ממחלות מעי דלקתיות
חוליIBD  חשופים, בנוסף לגורמי הסיכון הכלליים, לגורמי סיכון ספציפיים העלולים להעלות את הסיכון לאוסטאופורוזיס ולשברים. ישנן עדויות לכך, שהתהליך הדלקתי הכרוני גורם לעלייה בספיגת העצם ולירידה ביצירתה גם ללא קשר לפגיעה במעי. הדלקת הכרונית גורמת להפרשת חומרים פרו-דלקתיים הגורמים לעלייה בהרס העצם. 
עלייה בתחלואה באוסטאופורוזיס אופיינית הן לחולי מחלת הקרוהן והן לחולי הקוליטיס הכיבית. עם זאת, חולי קרוהן נמצאים בסכנה גדולה יותר לפגיעה בצפיפות העצם בשל הפגיעה במעי הדק.  פגיעה זו גורמת להפרעה בספיגת סידן ו/או ויטמין D. בנוסף, חולים אלו נמצאים בסיכון מוגבר למשקל נמוך ולתת-ספיגה כללית. 
ניתוחים לכריתת המעי הדק תורמים אף הם לתת-ספיגה. רוב הניתוחים בחולי קרוהן מבוצעים במעי הדק הסופי, בו נספגים מלחי המרה. היות  ומלחים אלה תורמים לספיגה של ויטמין D, לאחר ניתוח עלול להיווצר מצב של חוסר בוויטמין D למרות שהוויטמין עצמו נספג במעי הדק העליון. 
גם טיפול בסטרואידים, הנפוץ מאד בחולי IBD, ידוע כגורם לפגיעה בצפיפות העצם. הסטרואידים גורמים להישרדות מוגברת של התאים מפרקי העצם ולעלייה בתמותת התאים בוני העצם, וכתוצאה מכך לעלייה בהרס העצם ולירידה בבנייתה מחדש. 

 

אבחון ומניעת אוסטאופורוזיס ושברים בחולי IBD
מכיוון שאובדן עצם אינו גורם לתסמינים כלשהם לפני התפתחות שבר, ישנה חשיבות לבצע בדיקת סקר לגילוי המחלה לפני היווצרות השברים. ההנחיות לביצוע בדיקת DXA באוכלוסיה הכללית כוללות ביצוע של הבדיקה בנשים מעל גיל 65 ובגברים מעל גיל 70, וכן באנשים עם גורמי סיכון ספציפיים לאבדן צפיפות העצם. 
באשר לחולי IBD, מומלץ לבצע את הבדיקה: 
•    לכל חולה עם מחלה דלקתית קשה, גם אם לא טופל בסטרואידים. 
•    לכל חולה עם היסטוריה של שברים.
•    לחולים מעל גיל 50. 
•    לחולים המשתמשים בסטרואידים מעל 3 חודשים, או שיש להם שימוש חוזר בסטרואידים במהלך הזמן. 
יש לחזור על הבדיקה לאחר שנתיים אם נמצאה סטיית תקן בין 1—2.5, ולהתחיל טיפול במידה וסטיית התקן עלתה על 2.5 מהנורמה. 
בנוסף, יש לבדוק רמות ויטמין D וקלציום (סידן) בכל חולי ה-IBD, ולספק תוסף במקרי חוסר.
יש להימנע ככל הניתן ממצבים נוספים הגורמים לירידה בצפיפות העצם, כגון שתיית אלכוהול, עישון, חוסר בפעילות גופנית וכד'. 

 

לסיכום, חולי IBD – נקטו במשנה זהירות!
חולי IBD נמצאים בסיכון מוגבר לתחלואה באוסטאופורוזיס ולשברים בעצמות. על מנת להקטין את הסיכון ככל הניתן, מומלץ לבדוק את צפיפות העצם בהתאם לרמת הסיכון, להוריד ככל הניתן את החשיפה לטיפול בסטרואידים, ולצמצם במידת האפשר את גורמי הסיכון הנוספים. יש לתת טיפול מונע בסידן וויטמין D ולעיתים אף  טיפול תרופתי בהתאם לרמת הסיכון האישית של כל חולה.